23/09/2022
בסוף החצר, ליד גדר האבן הפונה ליער ניצב עץ תאנים. עץ גדול, נדיב ועיקש.
נדיב כי בכל שנה הוא מתמלא המון תאנים סגולות ומתוקות ועיקש כי גם אם הקרה או השלג באביב מקפיאים את כל פגיו וחנטיו הוא מתעשת, מצמיח הכל מחדש תוך כמה שבועות ועד הסתו הוא שוב עמוס בפרי בשל.
הולך לנו עם עצי תאנים, תמיד הם מוצלחים אצלנו. גם העץ שהיה לנו בארץ, במושב היה תמיד עמוס פרי וזה היה העץ הראשון שנטענו איך שהגענו לגור שם.
נראה שתאנים מלוות את חיינו והסיפור שאספר לכם עתה ימחיש לכם כיצד התחיל הרומן שלנו איתן.
גם אם ישמע לכם הזוי או לקוח מסיפור אגדה בדיוני, דעו לכם שהוא אמיתי לגמרי!
כשהיינו צעירים מאוד, הרבה יותר משאנו עכשיו. בימים בהם רכב פרטי היה נחלתו של הבורגני העירוני ואילו אנחנו, הנחלאים, הקיבוצניקים הצעירים נסענו לטייל בעיקר בטרמפים. ניצלנו כל הזדמנות של חופשה או סופ"ש כדי לנסוע.
שני תרמילים עם ציוד ובאמת שהגענו לכל מקום, לכל נחל או הר שסימנו לעצמנו.
בבוקר היינו מחביאים את הציוד באיזה פינה נסתרת וחוזרים בערב להקים מחנה קטן לשנינו.
באחד מטיולינו ברמת הגולן התברברנו באחד הנחלים ועלינו לכביש מאוחר, כמעט לפני שקיעה. עייפים ורעבים עמדנו בכביש ריק בו לא חולפת מכונית כדי להגיע לפארק הירדן שם החבאנו את הציוד.
מהאופק הריק ממכוניות ראינו איש מתקדם לעברינו. איש מבוגר, זקן לבן וכפוף מכובד המשא בשק שעל גבו.
הוא עצר על ידינו ברך אותנו לשלום ואז התכופף, הוציא מהשק שתי תאנים ענקיות והגיש לנו.
-"התאנה היא פרי האהבה" הוא אמר, -"אכלו ממנה ותמיד תדעו רק אהבה".
אמר והלך, התרחק מאיתנו, כשלא ברור היה לנו מאין בא ולאן הלך. לכל אורך הכביש הזה, לא היה שום ישוב שמישהו יכול להגיע אליו ברגל.
לא הספקנו להתלבט בעניין או לסיים את התאנה הענקית ורכב עצר לידינו ולקח אותנו בול לפארק הירדן.
מאז התאנים מלוות את חיינו, אנחנו מכינים מהן ריבות ועוגות ומחלקים באהבה רבה לכולם.
לראש השנה הכנתי טארט תאנים שרופות בקרם שקדים.
שתהיה שנה תאנה לכולנו, המון אהבה ומתיקות!
