06/06/2026
⸻
אתמול עמדתי על הגג של מלון ביאזי והבטתי בירושלים.
מתחתינו עבר מצעד הגאווה, חיילי משמר הגבול עלו לתצפית על גג המלון , אורחים התאספו סביב הנוף, והרוח הירושלמית היתה על כך נעימה .היא עשתה את שלה. גן סאקר, הכנסת ובית המשפט העליון נפרשו מול העיניים, והעיר הייתה יפה, צבעונית ומלאת חיים.
לכבוד האורחים אפיתי עוגת קרנץ וציפיתי אותה בפונדנט לבן, כמו שהיה נהוג במגדניית “מעדן” של הוריי ליד קולנוע אדיסון.
תוך כדי שהגשתי את העוגה, מצאתי את עצמי חושבת על אבא, על הילד הצעיר שלמד קונדיטוריה מאנשי העלייה החמישית רק כדי שיהיה מה להביא הביתה לאכול, על האיש החכם שעבד קשה כל חייו ואמר לי: “אנחנו עשינו מספיק. את תעשי משהו אחר.”
הוא צדק.
לא המשכתי את המגדנייה, אבל המשכתי את הסיפור.
והנה, שנים אחרי, אני עומדת על גג המלון שבניתי לזכר המשפחה שלי, מגישה לאורחים ולחיילי מגב עוגה מהמתכונים של הבית, ומספרת את סיפורה של ירושלים.ונזכרת באחי אבי ז״ל שנרצח בעת מילוי תפקידו במשטרת ישראל ,כשחיילי מגב שהיו איתנו אפילו לא נולדו .
ברגעים כאלה אני מתגעגעת לאבא שלי במיוחד.
לצחוק שלו, לעצה שלו, לחוכמת החיים שלו.
ואולי זאת ירושלים בשבילי —
היכולת לחבר בין זיכרון, אנשים, נוף ותקווה, ולהרגיש שהכול עדיין חי.
⸻
אין כמו ירושלים ממעוף הגג של מלון ביאזי. ❤️
מלון ביאזי הוא הרבה יותר ממקום לינה.
