19/09/2026
אז זהו, הגענו לסיומם של ארבעה אירועי סליחות שהפקתי יחד עם חברתי היקרה מאמא רחל, עם ידידי הטוב אלעד ישראלי ועם אלירן סוויסה.
וכל זה בבית המלון – מלון ביאזי.
זה לא היה פשוט להרים אירועים כאלה בשלושה שבועות.
ואיך בכלל משווקים אירוע סליחות שכזה תוך מספר ימים, כשכל מורי הדרך כבר סגורים חודשים לפני ראש השנה ויום כיפור?
אז יצרנו חוויה אחרת.
לא רק סליחות, לא רק אוכל ולא רק מוזיקה.
התחלנו אצל מאמא רחל, עם ארוחה חלבית עשירה, שולחן מכל טוב, מאכלים ספרדיים אותנטיים, באווירה של נחלאות של פעם, בביתם המיוחד של רחל ואליהו.
רחל סיפרה את הסיפור המקסים שלה ואת ההיסטוריה המשפחתית שלה וכבר מהרגע הראשון הרגשתי שאנחנו לא יוצאים לעוד סיור סליחות רגיל.
אחרי ששבענו וקינחנו ב״פשפשתי״ ובעוגיות ה״ביסקוצ׳וס״ של רחל, יצאנו לדרך.
עלינו ברחוב המדרגות כן, כן, כמו שאחד ממורי הדרך אמר לנו, אחד הרחובות היפים בארץ ואולי בעולם (לא הייתי בכולם), התחברנו לרחוב כפר ברעם, שיום אחד, בעזרתו האדיבה של ראש העיר משה ליאון, אני מקווה שיהיה רחוב יפהפה בנחלאות
פנינו שמאלה, ותוך שתי דקות הגענו מלון ביאזי, בכניסה דלת הברזל ועליה הסמל של פורצי הדרך לירושלים חטיבת ״הראל״
ולצידה שלט אבן שעליו מסותתת המילה ביאזי, עם עלה של זית ומגן דוד.
פתחתי את הדלת ונכנסנו פנימה.
צלילי העוד התנגנו ברקע
החברים התיישבו על הספה ועל כיסאות הוינטג׳, ואני הסתכלתי סביב וראיתי איך הם מגלים, פריט אחר פריט, עוד חלק בסיפור של משפחתי הירושלמית - משפחת ביאזי.
ואז החלפתי ״תפאורה״.
חבשתי את כובע הברט של סבא אברהם, אותו סבא שרכש את הבית המצופה בפח כבר בשנת 1935,
החזקתי אששית קטנה ביד אחת ומקל ביד השנייה, ויצאתי עם כולם למסע סליחות סיפורי בלב נחלאות.
בין קטע קישור אחד למשנהו ניגן אלירן סוויסה בעוד ויחד עם הפייטן בעל הקול המיוחד אלעד ישראלי, שרנו את מילות הסליחות ומילות שירי הסליחות ליוו את התמונות במצגת והוסיפו להן עומק, רגש ואווירה מיוחדת.
הייתה אווירה קסומה.
קולות השירה בקעו מחלונות ודלת המלון לרחוב, ואני חשבתי לעצמי שאולי הם אפילו הגיעו עד בית הכנסת של העדה הדיארבקירית, ״תפארת ישראל״, ברחוב כורזין שבצלאל.
הסתכלתי סביב וראיתי שהקהל נהנה, אצל חלק מהאנשים ממש הרגשתי שהם חוזרים לרגע לימי צעירותם בשכונה.
אחד מהם היה מאיר מיכה, ממשפחת הבעלים של מסעדת פינתי, משפחתו מאורפה ומשפחתי מדירבאקר.
תארו לכם כמה קטעים מצחיקים היו בערב הזה,
לא הצלחנו להגיע להבנה מי יפה יותר, מי חזק יותר ומי בריא יותר…
אבל הסכמנו שכולם היו בעלי אגו נפוח ודברנים גדולים מאוד. 😊
וכמובן שלא היה חסר כיבוד מיוחד שיואל אישי היקר ואני הכנו, בהשראת אבא שלי, אליהו ביאזי ז״ל, שהיה יחד עם אמא שלי, גאולה, שתבדל לחיים ארוכים, בעלי ״מגדנית מעדן״ המיתולוגית ליד קולנוע אדיסון.
הכנו שטרודל תפוחים, בקלאווה במילוי מיוחד, בייגלה מלוח ועוד ועוד.
הכול בהשראת אבא שלי.
בסוף הערב היה זה אליהו, בעלה של רחל, שתקע עבורנו בשופר,
עמדנו, עצמנו עיניים וביקשנו עם פתיחת שערי השמים, את בקשותינו.
ואז הריח שבקע מתנור האפייה של המלון התחיל לבלבל לנו את החושים…
ולבסוף יצאתי עם לחמניות כמו הפיתות של סבתא אסתר, לחמניות מתוקות בצורת המספר 8, שיואל הכין, עם חמאה, תפוח בדבש והרבה אהבה.
אז גם שרנו שירי סליחות, גם אכלנו, גם סיפרנו סיפורים, גם צחקנו והעיקר הוא שהיינו ביחד.
אנשים שונים, עם סיפורים שונים, אבל מחוברים ביחד לעם ישראל.
הרגשתי שהיה משהו שונה בכל הערבים האלה, משהו שלא פוגשים בכל סיור סליחות.
משהו אינטימי, מחבק, שמזכיר לי את ירושלים החמה והעוטפת של פעם.
בסוף הערב אנשים ביקשו ממני:
״בשנה הבאה שוב, נכון?״
הלוואי.
אני מסיימת את ארבעת הערבים האלה עם הרבה תודה בלב.
על השותפות עם רחל, אלעד ואלירן, על יואל, על כל מי שעזר, על כל מי שהגיע, ובעיקר על הזכות לפתוח את הדלת של מלון ביאזי ולהכניס אנשים לתוך הסיפור שלנו.
ועכשיו החג הבא כבר בפתח
סוכות
ואני מקווה שאצליח לבנות בפתחו של מלון ביאזי סוכה מיוחדת ומאחדת.
סוכה של אחדות.
כי אולי זה מה שניסיתי לעשות גם בערבי הסליחות האלה,
לפתוח דלת, להכניס אנשים, לספר את הסיפור שלי, לשיר ביחד, לאכול ביחד, ולזכור שלמרות שאנחנו אנשים שונים
יש לנו בית אחד.
